נועה איזנשטט

אני נועה ואני אוהבת לצלם.
אם להיות קצת פואטית הייתי אומרת שהצילום הוא כמו חבר קרוב שאיתו אני גדלה ומתפתחת, ודרכו אני מנהלת דיאלוג מתמשך עם העולם. זה התחיל בשנות העשרה שלי כשצילמתי חפצים ועצמים מזוויות משונות, המשיך בצילום עצמי, שהתגלה ככלי מעצים ומרפא, והתקדם לצילום של אנשים אחרים. הודות למתנות שנולדתי איתן ולמתנה הגדולה מכולן – האינטרנט, יותר ויותר אנשים הגיעו אליי וביקשו שאצלם אותם, ומבלי ששמתי לב הפכתי לצלמת אמיתית. (ואני בכלל רציתי להיות פסיכולוגית). צילומי הריון היו הצילומים הראשונים שהתנסיתי בהם בצילום אנשים, ולא יעזור אני חייבת להיות פה טיפה רגשנית – זה עשה לי את זה! כשמצלמים אשה הרה, חייבים להרגיש אותה, בלב, חייבים להיות קשובים לה, ולהצליח לקרוא גם בין השורות. חייבים לדעת שלצילום הזה יש כוח העצמה אדיר, שיכול לחזק לא רק את המקומות הברורים של עוצמת ההריון אלא גם את אלו הנחבאים – את תחושת הדימוי העצמי, האהבה העצמית וכל אלו שלפעמים יכולים ללכת לאיבוד בתוך כל השינויים הגדולים שההריון מביא. אז ברור שהסיפוק עבורי בתור צלמת ההריון, המהווה כלי, הוא אדיר. מין מתנה שהמצולמת בעצם נותנת לי. עם השנים על אף התנסויותיי והרפתקאותיי בתחומים שונים ומשונים של צילום, צילומי ההריון תמיד היו ונשארו שם.